פרשת תרומה

אנחנו נמצאים בספר שמות אשר עניינו הוא יצירת עם ישראל - איך מייצרים עם. לא סתם עם, אלא עמ"י. וליצירה הזו אנו יודעים שצריכים 3 יסודות מרכזיים. 3 שלבים, ששניים מהם כבר פגשנו:

1. ליצור את עמ"י בתוך מצרים ולהוציאו משם.

2. מעמד הר סיני ומתן תורה.

3. יסוד נוסף איתו נפגשים בפרשתנו.

   
   

נזכיר שוב מה המשמעות של כל חלק:

ביציאת מצרים שסיומה הוא בקריעת ים סוף, שם נודע בעולם שיש עם של ד'. זה היסוד הראשון - לדעת שלקב"ה יש עם. אנחנו עמו של ה', עד כדי כך שהוא מוכן לקחת את כל הטבע ולשנות אותו כרצונו למען עמ"י. צריך לדעת שלקב"ה יש עם. בהמשך ליסוד הזה, אנשי העם הזה היו הווים ויהיו - הם נצחיים. האומה הישראלית היא נצחית מכוח הקב"ה שהוא נצחי.

לאחר מכן מאוד מעניין אותנו לדעת מה עניינינו, מה מייחד אותנו. לשם כך מגיעה התורה. התורה מגלה לנו את הפנים שלנו - מה מיוחד בעמנו. משל לנסיך תינוק שנולד אחרי הרבה שנים לאבא המלך, וכולם מבינים שהוא הנסיך. בשלב השני צריך להבין איך להתנהג עם הנסיך הזה, מתי מתקרבים, מתי לא, איך שומרים על הדבר היקר הזה שיגדל נכון - לכן צריך תורה.

עמ"י צריך להבין שהוא כ"כ יקר ואהוב, שבעצמו הוא אומר "נעשה ונשמע". זה היסוד השני.

היסוד השלישי מופיע בפרשתנו - זה דבר עצום והוא נקרא "ושכנתי בתוכם". כדי להבין את זה מסביר הרצ"י שהשכינה היא הנשמה של עמ"י. לכל אדם יש נשמה שמחיה אותו. קשה לנו לראות אותה אבל אנחנו יודעים שבלעדיה האדם מת - "ויפח באפיו נשמת חיים". אומר הרצ"י שגם לאומה יש נשמה! אי אפשר להפיח באומה נשמה של אדם פרטי. עמ"י צריך נשמה שתחיה שישים ריבוא גברים חוץ מנשים וטף. ביצירת האומה השלמה זה מה שחסר. זה מה שצריך כדי להחיות את האומה. לכן נוצר מושג חדש של "ושכנתי בתוכם" - והוא שמתחיל בפרשתנו. ברגע שיש מנוע כל חלק מקבל ממנו את כוחו. כל החלקים הפרטיים יכולים לזוז בזכות המנוע. לפי זה יוצא שהיום אנחנו לא חיים באמת. חיי האומה מתגלים רק ברגע שמופיעה בעם ישראל השראת השכינה. רק אז כל הפרטים באומה מקבלים כוח מנשמת האומה שחודר לכל אחד ואחד בעמ"י.

כשאין בית מקדש כל אחד מייצר לו מסלול משלו. כל אחד מנסה למצוא לעצמו דרך לחיות. דרך שפעמים היא טובה ופעמים אינה טובה...

לכן אנו מצווים לבנות משכן. המשכן הוא הכנה לביהמ"ק.

כששלמה בנה את ביהמ"ק אומר ה': "ושכנתי בתוך בנ"י ולא אעזוב את עמי ישראל". וכמו שאמר גם שמואל הנביא: "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להינחם". וצריך להבין – במבט ראשון כשאנחנו אומרים שהקב"ה בחר בעמ"י זה נראה לנו כחידה. לכאורה נראה שהקב"ה למעלה מנותק מאתנו - וכך באמת מבינים הנוצרים את הבחירה האלוקית. ובגלל זה הם גם אומרים שהקב"ה עזב את עמ"י ועבר אליהם. אבל שלמה המלך אומר שהקב"ה נכנס בתוך האומה. הקב"ה לא בחר בנו מבחוץ, הוא ממש נמצא מבפנים. הוא מחיה אותנו, ולכן הוא לא יעזוב אותנו ולא יתחרט לעולם. לעתיד לבוא כל אומות העולם יראו ויכירו בזה, וכבר היום הם רואים את זה בשיבתנו לארצנו.

ומדוע עד כדי כך? בגלל שנשמה אלוקית זה גם אומר שמבחינה מסוימת זה לא משנה כ"כ מה אנו עושים, שבכל מקרה הקב"ה יתגלה דרכנו לא משנה מה נעשה. יכול להיות שאדם פרטי יגיד לא בא לי, אבל האומה כאומה כן תופיע את דבר ד'. ה' הוא זה שמחייה אותה, כך שאין לאומה חיים אחרים ואין אפשרות אחרת.

וזה יסוד שחייב שייבנה עד סוף חומש שמות - צריך מנוע שמחייה את האומה.

אבל צריך להבין - אם כן, למה צריך בית, מבנה, אחיזה חומרית? הרי דיברנו על עם שהשכינה מחיה אותו אז מה נפקא מינא הבית?

הבית לא נוצר בשביל עמ"י, שהרי עמ"י חי גם בגלות ללא הבית. וידוע גם שלעולם "בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם" - כי השכינה היא בפנים, בתוכם. בכל צעד שעמ"י עושה השכינה בפנים.

אז למה ביהמ"ק הוא כ"כ משמעותי? כי זו הדרך היחידה להשפיע אור על העולם, על המציאות, על אומוה"ע - על כל מה שהקב"ה ברא. כלומר אם ישאל השואל ויטען: 'תראה איך העולם נראה?! יש רוצחים וכו'', התשובה היא - ביהמ"ק. כשיש ביהמ"ק יש אור שמאיר את העולם. בלעדיו אין אור! "ירושלים היא אורו של עולם". אומה"ע ברשעותן מתנגדות לבניין המקדש כי טוב להם שעמ"י לא מאיר עליהם אור. כמו ילד קטן הם מעדיפים להישאר בחושך כדי שלא יראו את הלכלוך. העיקר שלא יראו את הלכלוך. אבל באמת רוב רובו של העולם מחכה לאור שביהמ"ק יביא לו. הוא רוצה אותו, הוא צריך אותו. וגם אם עמ"י נחשב היום עם מוסרי ורואים שהוא עם ד', עדיין חסר צינור שיביא את האור הזה לאומה"ע - בשביל זה צריך בית של קדושה.

וגם בשבילנו, אנחנו צריכים את ביהמ"ק כדי לחיות. כי החיים השלמים של עמ"י הם כשהשכינה בתוכם. אז יכול עמ"י להשפיע על תיקון את העולם. וכשזה לא קורה אנחנו לא יוצאים מהכוח אל הפועל. לכן בונים בית מקדש.

כדי לבנות אותו יש לנו שני יסודות בסיסיים – עמ"י ותורה. זה נכון שביהמ"ק הוא בית תפילה. אבל חוץ מן התפילה יש גם תורה. מה זו תורה? זו פנייה של אלוקים אלינו. תורה זו הדרכה של הקב"ה - מצוות עשה ולא תעשה. ורק אחרי שהקב"ה נותן את המשימות אפשר להתפלל, קרי לפנות אליו לדבר איתו.

שטויות... אם אדם רוצה לפנות אל ד', אז שידע קודם כל מה זה ד'. זה כמו שאדם לא יבקש שוקולד בחנות של בגדים. קודם כל צריך לדעת מה יש. לכן קודם כל יש תורה, ומתוכה אפשר להגיע אל תפילה לד'. נאמר במשלי: "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה" - אם אתה לא שומע מה הקב"ה רוצה אז גם לתפילה אין ערך. למי אתה מתפלל אם אתה לא מקשיב לה', לא סופר אותו. קודם תקיים את דברי תורתו ואז תתפלל אליו. קודם כל תעשה ואז תבקש עזרה. הרב כותב "תורה זה ריבונו של עולם" - רבש"ע מתבטא בתורה. מבחינתנו התורה זה רבש"ע, וזה הדבר הכי גדול שיש לנו. וכיוון שזה היסוד )התורה(, אז פר' תרומה מתחילה את המשכן מארון העדות, זה הלב. כך בונים את ביהמ"ק – מתחילים מהפנים של ביהמ"ק. ארון העדות הוא הלב – החיות היא מתוך התורה. מה עושה התורה? מביאה הצלחה גם גשמית וגם רוחנית. וזה כתוב בפר' תרומה. יש את המנורה - היא הצד הרוחני, התרבות, השכל, הדעת, האור. המנורה מפיצה אור. הדבר היחיד שבאמת מפיץ אור הוא המחשבות של האדם. גם במקום הכי מואר האדם יכול להרגיש בחושך כי המחשבות שלו בחושך.

ויש את השולחן – הלחם. מי שלומד תורה זוכה לקבל הצלחות רוחניות וגשמיות. ולכן כתוב "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש לבין קודש הקודשים". לא ניתוק אלא הבדלה. כלומר, אם אדם מתעסק במנורה ובשולחן ואומר איך אני מייצר פרנסה וחכמה מבלי שהתורה תפריע לי, אז הוא לא פועל בסדר הנכון, בסדר של המשכן. בתוך המשכן, מבעד לפרוכת היה רק דבר אחד - ארון העדות! ועל מה הוא פועל ומאיר? מחוץ לפרוכת יש את המנורה והשולחן. אבל קודם כל נמצא ארון העדות – הבסיס והיסוד, ורק אז יש גם מנורה ושולחן.

א"א לבנות ארון בלי השראת שכינה. ולכן לדוגמא, המנורה של מכון המקדש לא שווה היום דבר כי אין את הארון.

אומר המהרש"א: "כי שם ד' אקרא" - שם ד' זוהי התורה. רק אם אני יודע שיש תורה אז "הבו גדול לאלוקינו" - אז אני יכול להראות את הגודל האלוקי במציאות.

בהקשר לזה מזכיר הרצ"י: במשפט "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו..." יש משהו מוזר, הכל מצוין בו - בחירה, אהבה, קדושה. הכל ישנו ורק דבר אחד לא כתוב בו – תורה. איפה התורה? אומר הרצ"י, זה כתוב בסוף "ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת". במה שמך נקרא? איפה? בתורה! בגלל שהקב"ה השרה בתוכנו את שכינתו - לכן יש בחירה, יש אהבה ורצון, יש רוממת, קדושה וקרבה. כל המושגים תלויים במה שנמצא בלב. זה הכלל: אם יש אהבה שאינה תלויה בדבר שזו השראת השכינה, אז יש רוממתנו, קידשתנו וכו'.

כך זה כל דבר בחיים. למה אין רוממות, אין שמחה..? כי בתוך הלב בפנים לא ברור מה קיים. זוהי היצירה האלוקית ולכן זה ממש מדויק.

וביהמ"ק - אם אמרנו שעמ"י מגיע להתפלל שם וממנו יאיר לכל העולם, גם הוא חייב להיות מאוד מדויק, עם הרבה פרטים. כי כדי שלב יהודי יוכל להשפיע לבחוץ, צריך המון פרטים כדי שיצא אור לעולם.

לכן אל תשאל, אלא "נעשה ונשמע".