פרשת תולדות

היום יש אפשרות לחזור על אחד היסודות שהרצי"ה חוזר עליהם ובפרשה הזאת יש אפשרות להבין את זה קצת, להבין מה הרב צבי יהודה מתכוון ב"זוגיות".

רוב פרשיות התורה שלנו יש להם צד אובייקטיבי וצד סובייקטיבי, כמו שכתוב בתהילים "אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמעתי". כשלומדים תורה "נחוץ מאוד" שהתורה תתגלה בשני הצדדים הללו, אחרת אי אפשר בכלל להבין את התורה. זה מושג הזוגיות.

יש עוד מושג שנקרא 'משלשים לך קדושה'. קדושה אלוקית תמיד תתגלה בשלישיה, כמו האבות, רגלים, כמובן חנוכה, פורים, יום העצמאות ועוד ועוד. יש במהלך ההיסטוריה של עמ"י המון שלשות, וזה על שם הפס' בישעיהו "קדש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו" , וב'ובא לציון' אומרים את התרגום.

צריך להבין משהו חשוב - אנשים רגילים להבין מתוך הסתכלות שטחית, שעולם החול זה המציאות, כך לצערנו רוב העולם. ולמה רגילים כך לחשוב? כי עולם החול הוא נתפס בחושים, נראה, מורגש, נשמע וכו' , ומה שיותר קרוב לחושים מבחינתנו הוא יותר מציאות. אומר הרצ"י זה לא אמת : עולם החול הוא קצת מציאות,טיפה מציאות. מציאות זה קודש והקודש נמצא בשמים, שם הקדושה, "קדיש בשמי מרומא". פס' ראשון בתורה "בראשית.ברא.....את השמים..". הקב"ה יצר עולם שלו לפני ששלנו נברא. עולם קדוש שלב ב' אחרי "השמים" - "ואת הארץ" . ללא שמים גם לא היה ארץ.

מסביר הרצ"י, שמים פירושו שם. ושמים זה שם שם שם, הרבה מאוד שם. למעלה יש סולם מציאותי מוחלט שנקרא העולם הקדוש, עולמו של הקב"ה.

אחרי זה יש גם את הארץ, ובסוף מתברר שהכל מאוחד - "ה' אחד ושמו אחד".

אברהם אבינו, הראשון ב3 האבות. אנחנו אומרים שהמציאות זה העולם האלוקי, אז איך ייראה אברהם אבינו? הוא יהיה האדם הכי פעלתן עלי אדמות. כל היום יפעל , כי מי מפעיל אותו ? השמים! הוא הכי מציאות, הוא חי את המציאות. הקב"ה מתפלא, אני אומר לו אני בשמיים ומכוח זה מקבל אברהם אבינו אנרגיות שלא נגמרות . להיות קדוש זה לא מסכנות, זה להיות אדם הגדול בענקים. זה להיות רק עם ד'. עכ"כ שא"א מוכן למסור את הנפש ולעקוד את יצחק, כי בעולם של אברהם אבינו יש רק את הקב"ה והקדושה העליונה. אם כן, ככל שאדם יותר קדוש הוא נהיה יותר אקטיבי, הולך וקורא בשם ה'. כי הוא עם שם השם, כל מה שלא אלוקי הוא מרים למעלה . וכך הוא מחנך "את בניו ואת ביתו אחריו". יצחק אבינו, שזו הפרשה שניה שלו, בגלל שהמציאות האמיתית היא בשמים אז יצחק הוא לא פועל. הוא לא פועל במציאות, הוא נפעל. יצחק אבינו מלמד אותנו ש"אני" לא קשור לקדושה למציאות האלוקית כמו א"א, לכן אני לא פועל .

למה אנחנו פועלים? כי אצלנו פועלים בארץ. אצלנו הארץ זו המציאות, ולכן זה נראה לנו אדם רציני. ולכן יצחק אבינו הוא אדם שנראה לנו לא רציני. אבל יצחק אבינו מלמד אותנו שאנחנו לא רציניים, שהמחשבות שלנו במציאות הן לא רציניות. אז מה עושים? מקשיבים לשמים מה שהקב"ה רוצה.

המציאות מתחילה מ"קדיש בשמי מרומא". אברהם אבינו לא מהעולם הזה, ולכן יצחק אבינו מעביר לנו שיעור בענווה, איך חיים בעולם . והשיעור הכי גדול הוא בפסוקים הראשונים. לרבקה נולדים 2 ילדים - יעקב איש תם יושב אוהלים, ועשיו איש ציד, איש שדה. בעולם הזה יהיה קרב: עשיו יגיד העולם הזה הוא המציאות , יעקב יגיד העולם הזה הוא לא העולם, יש עולם אחר. כשיורדים למציאות עוד למטה מתחיל הבלאגן , כי אתה כבר מרוחק מהשמיים. אתה לא שם, הקב"ה לא דוחף אותך. וכשאתה מתרחק אתה צריך כל הזמן לזכור - "דע מאין באת". יעקב יושב אוהלים, וכשיושבים באוהל יודעים מאין באת. בשדה שוכחים.

יצחק אבינו מלמדנו לדורות. המשימה של יצחק אבינו בעולם קשה מאוד. את אברהם אבינו הקב"ה הפעיל, נתן לו כוחות. ואני צריך כל הזמן להקשיב לזה, להתפעל מזה. יצחק לא עשה כלום. ככה מסבירים מי זה יצחק ולמה הוא לא עושה. כי כידוע עשיו שונא ליעקב. זה מוציא אותו מדעתו ההסתכלות בזה. ואמר לו יעקב, אתה לא באירוע זה לא העולם - העולם הזה. עשיו שונא את יעקב. אם יש אפשרות לחיות בעולם מלא כוחות ולהגיד זה לא העולם, צריך את אותו אבא שינחיל לנו את השיטה הזאת. בלעדיו אנחנו אבודים. ללא יצחק אבינו היינו לומדים על אברהם אבינו וחושבים שכל הפעילות היא בעולם הזה , עשייה זה בסדר, אבל מכח מה? מכח ההבנות הרדודות של העולם הזה?! זה לא עשייה. ואת זה מלמדנו יצחק אבינו.

בעולם הזה לא עושים. כלומר, עושים אחרי שמתבוננים ומקשיבים. "יראו ישרים וישמחו" , "מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'", זו הפרשה שלנו.

אבל זה לא מספיק, יצחק אבינו מלמדנו עוד יסוד - מי שמקשיב לא נחלש מסיבוכים. עשיו הוא לא "בדיוק"..... הוא לא עיקר. "ויאהב יצחק את עשיו " מאיפה עשיו נחת בכלל? יצחק לא שואל שאלות, הוא מקשיב.

ואם הקב"ה הביא בן בשם עשיו אז יש לו עכשיו תפקיד, והוא לדעת יצחק אבינו - לכלכל את יעקב . כי יעקב הוא בייניש, לא מבין בעולם הזה . כמו שהיו ייששכר וזבולון, אותו הדבר.

אין ליצחק שאלות, זו בריאה אלוקית. אנחנו לא משנים את המציאות ומנסים להפוך אותה, כי אנחנו לא המציאות ! יצחק אבינו לא משחק משחקים הוא רק מנסה להבין את רצון ה'.

רבקה בעלת הבית. היא לא נגד בעלה , היא מבינה את רצונו אבל אומרת לו שזה לא אפשרי.

אפילו המינימום שאתה רוצה שעשיו יסייע לעוסקים בתורה, הוא לא זכאי. אני רואה את הרשעות שלו.

גם רבקה וגם יצחק צודקים. יצחק אומר את האמת , "ועלו מושעים ....את הר עשיו והיתה לה' המלוכה". זה יקרה , ורבקה תוביל שזה יקרה. היא לא נגד, אלא היא יודעת איך להוביל את המהלכים שזה יקרה , אבל כרגע זה לא ע"י עשיו. זה נקרא נפעלות אלוקית.

ליצחק יש עולם רגוע, שליו, עולם עם חשבונות לקב"ה. "לעתיד לבוא…. בנייך חטאו" - יצחק אבינו לא בלחץ. הנפעלות שלו נותנת לו נחת להיות מגלה את רצון ה'. רק הרצון שלנו משתנה כל רגע , אבל תקשיב לקב"ה יש אמת אחת , נצחית לא משתנה.

הדבר האחרון בפרשה, שרבקה היא אשתו של יצחק וגם היא לא משנה מציאות. היא לא נכנסת ליצחק ואומרת לו תשנה את הברכה, היא לא נכנסת לרוחניות. היא יודעת שיכנס יעקב במרמה ויקבל את ברכת עשיו , אין אפשרות אחרת. ובזה רבקה מתערבת. ולמה זה לא מפריע? כי יעקב הוא איש תם. אבל אם הקב"ה החליט שהברכה של עשיו תגיע ליעקב היא (רבקה)כנראה נצרכת. בטוח נצרכת, אשתו כגופו.

אומר הנצי"ב שכדי שהברכה לא תשתנה - רבקה ראתה את יצחק שח בשדה, התעלפה והחליטה - אני לא משנה לו את העולם הרוחני. זו אשה נאמנה. לא משנה את השיטה של בעלה , היא לא תגיד לו לשנות ברכות. את זה אפשר להגיד למי שמברך ברכות של העולם הזה , אבל מי שכולו נפעלות אלוקית לא משנים לו ברכות. זה שהברכה לא נראית מתאימה ליעקב, זה לקטני אמונה. זה בטוח יתאים.

אומר הרב שלזינגר ממייסדי אם המושבות - זה יתאים, ויתן לנו אלוקים מטל השמים.

"וירח את ריח בגדיו" אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו. יצחק ידע שיגיע דור שיבגוד בתורה ובמצוות ובכל זאת "ויברכהו", ברוכים הם יהיו בברכת הארץ. כך הוא מסביר את הברכה.

למרות התגובה, בשיטתו של יצחק לא הוא מברך . מה שהקב"ה הביא לו גם עם בגדיו – בוגדיו, צריך לכוון במלוא הכוונה , בנחת ברצינות. וזה הפשט שכשמגיע עשיו ואומר לו אז תברך אותי, תחלק ברכות, תן עוד איזה ברכה -"הברכה אחת לך אבי"?!

אומר לו יצחק אין, אני לא נותן ברכות אני ממשיך ברכות. ובמציאות האלוקית יש ברכה אחת בלבד, למי שהיה פה והוא זה שקיבל . אני רק אגיד לך שכשאחיך ישכח את מקומו אתה תטפס. אבל אין לי ברכות, אני לא מחלק.

להיות נפעל זה להיות מאוד מדויק, מאוד אבסלוטי, מאוד מאמין. לא משנה את המציאות כהוא זה. ורבקה מלמדת לדעת שאם צריכה לרדת ברכה על אדם שלכאורה זה לא שייך אליו, זה רצון ה' וזה יתגלה בזמנו.

השלישי בתור הוא יעקב אבינו, אבל עוד חזון למועד. לכן זה פרשיות בזוגות, כי "בחיי שרה" ראינו מדות טובות של יצחק ורבקה.

בפרשה עכשיו כל מעשה אנו רואים, מה עושה אדם שכולו נפעלות. ואנו רואים שיצחק אבינו מביא ברכה לעולם לא פחות מאברהם אבינו.

זו השלישיה הקדושה ולא הגנובה של הנוצרים על אותו האיש.

למילה שלוש יש רק פשט אחד - "קדיש בשמי מרומא...", "קדיש על ארעא...", ואח"כ נגיע ל"קדיש לעלם ולעלמי עלמיא".