פרשת יתרו

אנחנו מגיעים אל הזוג השלישי בחומש שמות. כל חמישה חומשי תורה זה תורה, אבל הפרשה שלנו היא הפרשה של מתן תורה בפועל. ממילא בעז"ה מובטח לנו שיש בה הרבה מאוד יסודות שקשורים בהבנת התורה. אחרי שראינו שצריכים הכנה בשמות וארא, אחרי שראינו את פרשיות בא בשלח – בהן יש כבר את יציאת מצרים. וכשיצאנו ממצרים, ממש לאחר קריעת ים סוף שרנו - ואפילו תינוקות שבמעי אמם שרו ואמרו "ה ימלוך לעולם ועד". ולהשלמה היינו צריכים עוד בירור אחד לסיום היציאה וההכרה מי אנחנו - שהתבררה בהתנגשות עם עמלק. וכדבריו של המהר"ל, שההתנגשות עם הרע מולידה טוב הרבה יותר גדול. וכן עוד שכל דבר מתברר מהפכו, המלחמה של ישראל עם עמלק.

להבדיל מאומות אחרות שפותחים להם לשלום, עמלק זה האנטי-תזה של עמ"י בעולם, ולכן ההתנגשות עם עמלק גורמת לנו להבין יותר טוב מי אנחנו. כשעמלק יוצא עלינו לקרב כליה, סתם כדי להכריתנו - זה גורם לנו להבין שיש לנו מהות חיים אחרת, שלא קשורה למעשים אלא לזה שהקב"ה בחר בנו מכל העמים.

פרשתינו יתרו היא פרשה קטנה בכמות אבל גדולה באיכות, כלשון הגמ' במסכת ברכות "איזו היא פרשה קטנה שרוב גופי תורה תלויין בה". כמו הלב של אדם שאינו גדול כמו הרגל, אבל זה שהוא קטן בכמות מגלה את גודל האיכות - מיעוט בכמות מגלה גודל של איכות. לכן חז"ל מחפשים פרשה קטנה כלומר, בכמות שבה. ולא סתם שנמצא בה גודל של איכות אלא "כל גופי תורה תלוין בה" - תורה, קדושה, אמונה, הדרכת האדם והדרכת הציבור. מהי הפרשה הקטנה שהכל תלוי בה שואלת הגמ' בברכות, ומביאה את הפס' במשלי "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". הרצי"ה לומד מפה יסוד מאוד חשוב שאנחנו מזכירים כמה וכמה פעמים, וככל שיותר מסבירים אותו - יותר מבינים אותו ומזדהים איתו.

מסביר הרצי"ה ש"דרך" זה דבר גדול - דרך המלך, ואילו "אורח" זה דבר קטן - נתיב צר. אומר שלמה המלך: אם תכיר את המלך בדרכים הגדולות "בכל דרכיך", אז תדע לכוון את עצמך גם בנתיבים הפרטיים האישיים שלך - "אורחותיך".

יש תורה אחת לכל עמ"י, אז איך נדע את העניין המיוחד של כל פרט? כל אחד הוא אורח, נתיב צר, ואילו התורה מדברת על יסודות, כללים! אומר שלמה המלך, ככל שאתה לומד את דרכי ה' הגדולות הברורות - פתאום מתברר לך גם מהי הדרך הפרטית האישית שלך בכל תחום ובכל מצב.

המלבי"ם כותב קצת דומה - "בדרכים הגדולים שתוכל ללכת מעצמך - דעהו, ואורחותיך הפרטיים שאי אפשר שתלך ישר - הוא יישר אורחותיך". כשמדובר על הבחירה היום יומית בין אורח נכון לאורח לא נכון, איך תדע לא ליפול? זה כבר תפקיד של הקב"ה. אם "בכל דרכיך דעהו" - תדע ותלמד את הדברים הגדולים והברורים, אז בדברים הפרטיים, הדרכים הקטנות - הקב"ה כבר ידאג לך.

"בכל דרכיך דעהו" יגרום לזה שגם כל איבר באומה ילך בדרכו והגוף יתפקד בצורה הטובה. לכן כל אחד מחויב בתלמוד תורה. כי נים סתום שלא עובד טוב - "אם ייסתם אחד מהם א"א להתקיים אפילו שעה אחת".

הרצי"ה כותב על אותו פס', "מתוך המעלה הגדולה של דעת ה' אלוקים... תזכה שהוא יישר אורחותיך הפרטיות בישרות ההבנה" - תבין ישר! "ובישרות המעשים"- זה כבר לא קשור בללמוד את הטעמים. זה קשור בלימוד אמונה, בלהכיר את דעת ה', את הדברים הגדולים והברורים. וכמו שאומר הרמב"ם שכל האומה הייתה בהר סיני . זה דבר שלא היה בשום אומה, ולכן זה איתנו באמונה שלמה עד סוף כל הדורות!

פרשת יתרו היא פרשה קטנה, מפני שהיא מדברת על הדרכים האלוקיות שבהם עמ"י צריך להתנהג בעולם - 5 מצוות בין אדם למקום ו5 שבין אדם לחברו. עקרונות. ומזה עמ"י יזכה שיישר אורחותיו. צריכים להיות מרוכזים בלימוד מידות האבות. התורה עניינה הדרכת האדם. תורה זו - הוראה, הדרכה, הדרכת האדם בחיים. למה זה לא הדרכת האלוקים? למה הקב"ה דבר תורה לפרשת יתרו מאת החייל הקדוש עמיחי רובין הי"ד סיכום על פי שיעור של הרב עוזי חובב בשיחות הרצי"ה קוק זצ"ל לא מספר לנו מי זה אלוקים? עמ"י מתנהל בעולם הזה. לכן הדיון הוא לא מי זה אלוקים, הדיון הוא איך הולכים בעולם הזה כשהאלוקים מיישר דרכך.

אמר החבר למלך כוזר: אני מאמין באלוקי אברהם יצחק ויעקב. אני רואה את האבות חיים בפיתולים, בסיבוכים ובכל המורכבויות של העולם בישרות. מישהו מיישר אותם, הם לא סוטים מהדרך.

בקשר לזה יש בפרשה דבר מאוד מעניין, האם יש מוקדם ומאוחר בתורה או שאין? המקום הכי מרכזי למושג הזה הוא בפרשתנו - רש"י על הפס' הראשון אומר "מה שמועה שמע ובא? מתן תורה". אבל מתן תורה היה אח"כ, רק בהמשך הפרשה, כאן אנחנו עדיין בעלית 'ראשון'?!

צריך להסביר, מה זה אומר אין מוקדם ומאוחר בתורה?

יש בתורה צד אחד על פי הסדר, שהוא הצד ההיסטורי - אברהם אבינו, יציאת מצרים, ים סוף, מתן תורה וכו'. אבל יש עוד סדר בתורה והוא נקרא הצד הפנים היסטורי - לא מה שקרה לפי הסדר, אלא שהתורה לפעמים מביאה לנו מקרה שמעשית הוא קרה אחרי אבל בראייה פנימית הוא קרה לפני, וזה בא כדי ללמד אותנו משהו.

מה שעתיד לקרות בכל הקץ המגולה רמוז פה בפרשה, בזה שהקדימו את יתרו לפני שקיבלנו את התורה.

זה נקרא סדר פנים היסטורי. וזו משמעות העניין כשהראשונים חולקים האם יש או אין מוקדם ומאוחר בתורה. השאלה היא האם האירוע שכתוב בתורה הוא אירוע על פי הסדר הכרונולוגי, או שזה אירוע שטמון בו משהו ללמדנו.

עניין נוסף וקשור הוא הביטוי - "דברה תורה כלשון בני אדם". התורה מדברת בלשון מגושמת, קרי של אדם שמדבר. רשב"י, כך מופיע בירושלמי, אומר שעדיף היה לו ברא הקב"ה לאדם 2 פיות. כי יש בעיה. לא יכול להיות שהפה שמדברים בו בדברים גופניים, באותו הפה יקרא בו גם קריאת התורה. ביסודו של דבר הפה הוא גילוי של הנשמה. אלא שלאדם יש גם גוף, אז דרך הפה הוא גם מכניס אוכל פנימה. אבל במקור הפה הוא איבר מאוד אריסטוקרטי, כמו שאומרים "ה' שפתי תפתח". אבל למרות זאת הוכרע - "ופי יגיד תהילתך". תפקידנו זה לא להיות מלאכים, אלא לחיות בתוך גוף. הדבר הכי עליון צריך להתגלות בגוף. וזה יוצר סיבוך - נשמה בתוך גוף. פה אחד עם 2 תפקידים, ולא 2 פיות. בגלל זה צריך ללמוד דעת ה', אמונה, לטפס בגדלות - כדי שנדע מה מטרת הפה העליונה. הפה אמור להוציא הברות קדושות. איך עושים את זה? על ידי תורה! – התורה היא הדרכה איך מגלים את ה' בעולם הזה, לא מי זה ה'. תורה זה איך הקב"ה מתגלה בדרכים, באורחות, בנתיבים של העולם הזה - זו המשימה.

בהמשך לזה אומר בעל 'אור החיים' חידוש מדהים. אוה"ח הקדוש שואל - יתרו מביא למשה רבינו איזו שהיא חכמה, רעיון - איך לא ליבול. וואלה מעליב! משה רבינו שמקבל את התורה הקדושה לא יודע לזהות כזה דבר חכמה? היה חייב את יתרו בשביל זה?! כן, אין לנו בעיה עם זה. יתרו היה יותר חכם בענייני העולם הזה, כך אומר אור החיים, אבל הוא לא קיבל את התורה. כי תורה לא קשורה לחכמה, לא קשורה לגאונות, וגם לא לצדיקות. אנשים פרטיים, יהיו צדיקים וחכמים וגאונים ככל שיהיו, כאלה יש בישראל וגם אצל אומות העולם. אבל הבחירה האלוקית - "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" - בחירת עמ"י היא לא מצד המעלות האנושיות האישיות. משה רבינו עניינו - בחירה אלוקית. חכמה אנושית, גדולה ככל שתהיה, לא יכולה לגלות את דבר ה' בעולם כי היא אנושית. יצירה אלוקית - עמ"י - יכול לגלות את דבר ה' בעולם כי היא אלוקית, בריאה אלוקית מיוחדת.

ראינו שמתן תורה היה בכפיית הר כגיגית, "ויתייצבו בתחתית ההר - מלמד שכפה עליהם הר כגיגית". מצד ה' יש צורך בכפייה במובן של אזהרה - אתם מוכרחים לקבל את התורה אחרת יש סכנת נפשות. בורא עולם מתגלה על ידינו. ה' ברא את העולם, ואם העולם לא יהיה מנוהל על ידי מי שברא אותו יהיה פיצוץ. כמו למשל, לקחת מנוע ולנסות להפעיל אותו שלא על פי ההוראות המתאימות - זה פיצוץ. הקב"ה ברא עולם שכולו אלוקי, ורק עמ"י יכול לסדר אותו בסדר הנכון. ובגלל זה הקב"ה כופה עלינו לקבל את התורה, כי אם לא אז כל המציאות תתפוצץ. אם כך, זו לא כפייה דתית זו תחינה - תצילו את העולם. עד עכשיו לא אמרתי לכם את זה כי לא הייתם מוכנים. זו הכוונה כפיית הר כגיגית. יש עוד מה להרחיב בזה, אבל תם זמנינו.